מקס קולנשר
 | |
| לידה |
27 בספטמבר 1875 פוזנן |
|---|---|
| פטירה |
16 במרץ 1937 (בגיל 61) תל אביב |
| מדינה |
הקיסרות הגרמנית, פלשתינה (א"י)  |
| עיסוק | משפטן, בנקאי, איש ציבור |
  | |
ד"ר מקס קולנשר (27 בספטמבר 1875 - 16 במרץ 1937) היה ממייסדי המפלגה הציונית בגרמניה ואחד מהאידאולוגים הראשיים שלה: התווה ויישם דרך לאומית וקהילתית בפוזן, ברלין וישראל, והקים את "בנק קולנשר לווינברג".
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]גרמניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קולנשר נולד בפוזנן (בקיסרות הגרמנית) ליוליוס קולנשר, סוחר תבואה. הוא התחנך בחינוך יהודי מסורתי. ב-1871 החל לימודי משפטים באוניברסיטאות ברלין, היידלברג וברסלאו. הוא אמנם הוסמך לדוקטורט, אך נמנעה ממנו האפשרות להמשיך באקדמיה מאחר שליהודים לא הורשה להמשיך במסלול זה, ולכן עבר לשוק הפרטי.
אחרי קונגרס אוגנדה החל בפעילות ציונית והשתתף בכל הקונגרסים הציונים מאז. ב-1905 ניסח, יחד עם קרל ירמיאס, רעיונות להקמת מפלגה בהסתדרות הציונית, בדומה לציוני ציון "המזרחית", שתחתור למדינה יהודית-ציונית ברוח הציונות המדינית של הרצל. הדבר גרם להתנגשות עם "התאחדות ציוני גרמניה" ולכן השעו את הקמת המפלגה.
קולנשר ראה בפעילות קהילה את מוקד העשייה הציונית מחוץ לארץ ישראל, והגשים בפוזן ואחר כך בברלין את קריאתו של הרצל לציונים "לכבוש את הקהילות". לדעתו על היהודים לקבל שוויון זכויות מלא, אך בכל זאת לא להשתלב באופן כללי באוכלוסייה על מנת לא לאבד את הזהות היהודית. זאת בניגוד לגישת "היה יהודי בביתך וגרמני בצאתך".
ב-1918 עמד בראש "המועצה הלאומית של יהודי פוזנן" וכשליחה כנציג הקהילה היהודית בממשלה העצמאית של פוזנן. היה בכך מעין תקדים של הכרה ביהודים כלאום. פוזנן של אותם ימים הייתה מוקד לוויכוח היכן יעבור הגבול בין גרמניה לפולין וקולנשר שאף לנייטרליות, על אף שהיו קולות רבים בקרב היהודים לתמוך בצד הגרמני, וקולנשר הבין ששני הצדדים מחזקים את כלכלתם על חשבון היהודים[1].
ב-1920 עבר לברלין, שם שימש בחלק מהזמן מנהיג הקהילה היהודית. ככזה המשיך בבניית "קהילת העם" כגורם נגד להתבוללות המקדם את הכשרת הנוער לידיעת השפה העברית ולעלייה לארץ ישראל. כלומר הגדרת המטרה אינה רק איסוף תרומות למען אלו היושבים בארץ ישראל, אלא להיות חלק מהם.
במרץ-אפריל 1921 היה בין מייסדי פדרציה ציונית חדשה בשם "בניין הארץ" שטענה שההסתדרות הציונית סיימה את משימתה הפוליטית עם כינון המנדט הבריטי. "בניין הארץ" גם התנגדה לרעיונות הסוציאליסטיים שפשו בקרב העולים לארץ ישראל. בבחירות לקונגרס ה-12 התמודדה "בניין הארץ" ונחלה תבוסה ובעקבות הבחירות רק קולנשר נבחר[2].
ארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]קולנשר ואשתו בטי סיירו בארץ ישראל ב-1928 ואף רכשו אדמות בעין זיתים ובחיפה. ב-1933 עלתה משפחת קולנשר לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב, על פי המלצתו של מנחם אוסישקין ידידו. גם בתל אביב המשיך בפעילות ציבורית והקים את "איחוד" - קהילה דתית-לאומית של יוצאי גרמניה. "איחוד" הקימה רשת שירותי דת אלטרנטיביים כחברה קדישא, בית כנסת וארגון חתונות ובר-מצוות.
ב-1934 הקים עם גאורג לווינברג[3] את "בנק קולנשר לווינברג" (Kollenscher Lowenberg), שהיה חלק מתופעה רחבה של הקמת בנקים על ידי יוצאי גרמניה[4] (כדוגמת בנקים גדולים כבנק יפת ובנקים קטנים כבנק היילברונר). הבנק, בשדרות רוטשילד 13[5], עסק בשירותים בנקאיים בעיקר לעולי העלייה החמישית "היקים" כמו מימון הקמת חברת עסיס והקמת מאפיית "דגניה". כמו גם טיפול בעניינים שנבעו מהסכם העברה שנחתם בין השלטון הנאצי למוסדות הציונים.
מקס קולנשר ואחיו ליאו היו מהוגי הרעיון להקמת לשכת החליפין לניירות ערך[6].
ב-1935 סייע בהקמת "התאגדות ציונים אקדמאים בארץ ישראל".
אחרי מותו (ב-1937) פורק הבנק, וקהילת "איחוד" מוזגה עם קהילת "שיבת ציון" והוקם בית כנסת שפועל עד היום ברוח תפישתו של קולנשר.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלדד קולנשר, ד"ר מקס קולנשר - מנהיג ציוני, משפטן ובנקאי (1875-1937), הוצאת המשפחה
- אברהם ברקאי ופול מנדס פלור, תולדות יהודי גרמניה בעת החדשה, מרכז זלמן שזר, כרך ד, עמ' 93–95
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מיכאל קולנשר ואלדד קולנשר, ד"ר מקס קולנשר, מהמנהיגים הבולטים ביותר של יהדות גרמניה, באתר ארגון יוצאי מרכז אירופה
- מכס קולנשר, שיתוף פעולה או אזלת-יד, דואר היום, 27 ביוני 1935
- ד"ר ה. בלוך, ד"ר מכס קולנשר ז"ל, הירדן, 19 במרץ 1937
- גד ליאור, "מר חסון צועק בגרמנית בתוך חדר קטן בלב תל אביב": כך נולדה הבורסה בישראל, באתר ynet, 12 במרץ 2021
מקס קולנשר (1875-1937), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אליהו שטרן, האם השפיע ניסיון העבר על תגובת מנהיגי היישוב כלפי שואת יהודי אירופה, משואה קובץ שנתי כרך ט"ו, אפריל 1984
- ^ חגית לסקי, דרכה הרעיונית והפוליטית של ציונות גרמניה בתנועה הציונית העולמית, 1932-1918, עבודת דוקטורט, האוניברסיטה העברית, מרץ 1985
- ^ ראו עליו בדוד תדהר (עורך), "יעקב זאב (ג'ורג') לוינברג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 589
- ^ הבנקאות בחיפה - בנקים עם אוריינטציה גרמנית, ב"חיפה מבלי לקום מהכורסא"
- ^ לידו עמד בנק יעקב יפת - עוד מיוצאי גרמניה שהקים בנק.
- ^ גד ליאור, אן זי - פון אינן, מגזין OpenU - מגזין למנהלים -גיליון מס' 7 סתיו חורף 2009, האוניברסיטה הפתוחה; גד ליאור, "מר חסון צועק בגרמנית בתוך חדר קטן בלב תל אביב": כך נולדה הבורסה בישראל, באתר ynet, 12 במרץ 2021